בימיו הראשונים של תחום ניתוח ההתנהגות היישומי, הדגישו המייסדים שלנו את המתח והצורך באיזון בין המאפיין היישומי למאפיין האנליטי. עם הזמן, התחום נסחף לשים את הדגש על האנליטי (לדוגמה, התמקדות בנאמנות למחקר, מטפלים שהם "טכנאים" התנהגותיים ולא קלינאים, שהם מנתחי התנהגות בעלי הסמכה). לאחרונה, עם הופעתה של תנועת המגוון הנוירולוגי, חלקים מסוימים בתחום שלנו פעלו, כדי לפצות על המחסור של התחום בחוכמה קלינית, רגישות וכשירות (לדוגמה, ABA מבוסס הסכמה, ההתערבות של ד"ר גרגורי הנלי המבקשת להביא את המטופל למצב שהוא רגוע, שמח ומועסק HRE). הרצאה זו תעסוק במה שהתחום היה מאז ומתמיד, דיסציפלינה שהינה גם יישומית וגם אנליטית וכיצד ניתן לעשות שימוש במציאות הזו, הלכה למעשה.
In the early days of the field of Applied Behavior Analysis, the founders emphasized the tension and need for balance between the applied and analytic. With time, the field drifted to an emphasis on the analytic (for example, focus on fidelity to the research, behavior technicians rather than clinicians, Board Certified Behavior Analysts). More recently, with the advent of the neuro-diversity movement, some elements of the field have scrambled to compensate for the field’s shortfall in clinical acumen, sensitivity, and competency (for example, Assent based ABA, HRE). This talk will cover what the field has always been, an applied and analytic discipline and how that reality can be consistently infused into practice.
חשוב ללמד אנשים עם מוגבלויות לבטא אירועים פרטיים כדי לפתח אצלם עצמאות, ולהבטיח את בטיחותם. תפיסות של בעיות הקשורות לבריאות עשויות להשתנות, בעוד שתיאורי תחושות עשויים להיות מדויקים יותר. בהרצאה יוצג מחקר, שמטרתו היתה לשפר את יכולת הביטוי של אנשים עם מוגבלויות בדיווח על תחושות גופניות, שיכולות להעיד על בעיה רפואית חמורה. במחקר השתתפה אישה בת 20 עם מוגבלויות. נעשה שימוש במערך רב בסיסים מעבר לתחושות, כדי להעריך את ההשפעות של הפעלת גירויים והנחיה מילולית באמצעות הליך השהיית זמן. היא למדה לציין את התחושה הגופנית בהצהרה (טאקט), ולאחר מכן ליזום מילולית את ההצהרה, עבור שלוש תחושות חדשות, ובהתייחס לאיברים בגוף. מבחינה אתית, לימוד מיומנות זו יכול להיות מאתגר עבור אנשי מקצוע, משום שהוא כרוך במגע פיזי של האנשים המודרכים. בנוסף, לימוד מיומנויות שונות של סנגור עצמי (אמירת "לא", המתנה, וכו'), עשוי להיות כרוך בחשיפה לאי נוחות זמנית. יש לשקול שיקולים אתים בהפעלת הליכים דומים.