בימיו הראשונים של תחום ניתוח ההתנהגות היישומי, הדגישו המייסדים שלנו את המתח והצורך באיזון בין המאפיין היישומי למאפיין האנליטי. עם הזמן, התחום נסחף לשים את הדגש על האנליטי (לדוגמה, התמקדות בנאמנות למחקר, מטפלים שהם "טכנאים" התנהגותיים ולא קלינאים, שהם מנתחי התנהגות בעלי הסמכה). לאחרונה, עם הופעתה של תנועת המגוון הנוירולוגי, חלקים מסוימים בתחום שלנו פעלו, כדי לפצות על המחסור של התחום בחוכמה קלינית, רגישות וכשירות (לדוגמה, ABA מבוסס הסכמה, ההתערבות של ד"ר גרגורי הנלי המבקשת להביא את המטופל למצב שהוא רגוע, שמח ומועסק HRE). הרצאה זו תעסוק במה שהתחום היה מאז ומתמיד, דיסציפלינה שהינה גם יישומית וגם אנליטית וכיצד ניתן לעשות שימוש במציאות הזו, הלכה למעשה.
In the early days of the field of Applied Behavior Analysis, the founders emphasized the tension and need for balance between the applied and analytic. With time, the field drifted to an emphasis on the analytic (for example, focus on fidelity to the research, behavior technicians rather than clinicians, Board Certified Behavior Analysts). More recently, with the advent of the neuro-diversity movement, some elements of the field have scrambled to compensate for the field’s shortfall in clinical acumen, sensitivity, and competency (for example, Assent based ABA, HRE). This talk will cover what the field has always been, an applied and analytic discipline and how that reality can be consistently infused into practice.
בהרצאה זו תוצג תוכנית Balance - תוכנית ביתית, מבוססת יישום הורים, הנשענת על גישה שיתופית ומבוססת פיתוח מיומנויות, ומיועדת למניעת התפתחותן של התנהגויות מאתגרות חמורות בקרב ילדים צעירים, שאובחנו לאחרונה עם אוטיזם. ההרצאה תתמקד בגישה פרואקטיבית להקניית מיומנויות תקשורת והתמודדות, עוד בטרם התנהגויות מאתגרות הופכות לדפוס שגרתי. יוצג האופן שבו הורים יכולים ליישם את התוכנית בבית, בליווי ותמיכה תקופתיים של איש מקצוע, תוך שימוש בחומרים מובְנים, שפותחו הן עבור הורים והן עבור אנשי מקצוע.
Balance Program, a home-based, parent-implemented, skill-based approach to preventing the development of severe problem behavior in young children recently diagnosed with autism. The Balance Program is a proactive approach to teaching young children important communication and coping skills before severe problem behavior has had a chance to become routine. It is manualized in handbooks for professionals and for parents, and it can be implemented by parents, in the home with intermittent support from a trained professional.
ההרצאה תתמקד בבניית קשרים חזקים ושיתופי פעולה עם הורים לילדים בגילאי 2-12 המקבלים שירותים. נדון כיצד לשלב ערכי משפחה, להשיג את תמיכת ההורים ולהכשיר מטפלים ליישם התערבויות יעילות באמצעות גישה מאשרת שונות התפתחותית (neuro-affirming approach). דגש יושם על חשיבות מעורבות ההורים ומעורבות מוקדמת לאחר אבחון. בהרצאה תודגש גם החשיבות של קביעת מטרות לעתידם של הילדים, המטפחות אוטונומיה רבה יותר ותומכות בעצמאות.
Partnering with Parents: Building Trust and Engagement in ABA for Ages 2-12
This presentation will focus on building strong, collaborative relationships with parents of children ages 2–12 receiving services. We’ll discuss how to incorporate family values, gain parent buy-in, and train caregivers to implement effective interventions through a neuro-affirming approach. Emphasis will be placed on the importance of parent input and early engagement following a diagnosis. This presentation will also highlight the importance of setting future-focused goals that foster greater autonomy and support independence.
OBJECTIVES
בהרצאה זו מציגה ליבי נקודת מבט ייחודית של מנתחת התנהגות אוטיסטית, הנעה בין חוויית ילדות אוטיסטית שלא קיבלה שם, לבין עבודה בתוך מקצוע בעל כוח, היסטוריה וביקורת. ההרצאה שוזרת סיפור אישי עם התבוננות ערכית - מקצועית, ומציעה מבט מבפנים על ניתוח התנהגות דרך עיניים אוטיסטיות - עיניים הרגישות לעומס, למיסוך, למחיר של שינוי, ולמשמעות של חמלה. מתוך עמדה החיה בין עולמות, ההרצאה עוסקת גם בקולות הביקורת כלפי המקצוע ובאחריות המוסרית הכרוכה בעשייה טיפולית, ומציעה לראות בניתוח התנהגות לא רק אוסף כלים, אלא בחירה יומיומית לפגוש אדם לפני התנהגות. משך ההרצאה כשעה.
תגובות תיאבון נלמדות, או תגובתיות לרמזים למזון, הן גורמים מניעים רבי עוצמה להתנהגות אכילה, גם בהיעדר רעב. תשוקות אלו, הנגרמות בעקבות רמזים, עלולות לערער הרגלי אכילה בריאים, לתרום לעלייה במשקל ולעכב ירידה במשקל או שמירה על משקל שהופחת. התייחסות וכיבוי תגובות תיאבון אלו יכולים להיות גישה חשובה לטיפול באכילת יתר ובולמוסי אכילה. במצגת זו נתמקד במנגנון הלמידה, העומד בבסיס של אכילת יתר ובולמוסי אכילה, ונציע תובנות לגבי האופן שבו תהליכים אלה מעצבים התנהגויות. כמו כן, נדון בהשלכות המעשיות של ממצאים אלה, תוך דגש על תרגום מחקרי מעבדה להתערבויות חשיפה יעילות לאכילת יתר ובולמוסי אכילה.
A learning model of overeating and binge eating
Learned appetitive responses, or food cue reactivity, are powerful drivers of eating behavior, even in the absence of hunger. These cue-induced desires and cravings can undermine healthy eating habits, contribute to weight gain, and impede weight loss or the maintenance of a reduced weight. Addressing and extinguishing these appetitive responses can be a valuable approach for treating overeating and binge eating. In this presentation we will focus on the learning mechanism underlying overeating and binge eating, offering insights into how these processes shape behaviors. It will also discuss the practical implications of these findings, with an emphasis on translating laboratory research into effective exposure interventions for overeating and binge eating.
בשנים האחרונות ניתוח התנהגות מצוי במוקד של שיח מקצועי וביקורתי גובר העוסק בשאלות של אתיקה, רגישות הקשרית, עבודה עם טראומה ואופן יישום פרקטיקות מבוססות ראיות במציאות טיפולית ומערכתית מורכבת. במקביל, הספרות העדכנית בתחום מצביעה על התפתחות משמעותית של השיח הפנימי בניתוח התנהגות, עם דגש הולך וגדל על תוקף חברתי, ברית טיפולית, חמלה מקצועית וטיפול רגיש טראומה. בהקשר הישראלי, שיח זה מקבל משנה תוקף נוכח היעדר הסדרה פורמלית בתחום ניתוח ההתנהגות, מצב המעצים את האחריות המוטלת על הקהילה המקצועית בהגדרת גבולות תפקיד, סטנדרטים של יישום וזהות מקצועית. הרצאה זו מבקשת לבחון את הזהות המקצועית של מנתחות התנהגות בעידן הנוכחי, ולהציע מסגרת התנהגותית הרואה בזהות זו רפרטואר מקצועי פעיל ולא הגדרה פורמלית בלבד. בהסתמך על מחקרים עדכניים בניתוח התנהגות, קוד האתיקה המקצועי וספרות בתחום הטיפול הרגיש טראומה, יוצג מודל המדגיש את אופן התקשורת, ויסות עצמי, קבלת החלטות תחת עומס ושותפות עם הורים וצוותים כמשתנים מרכזיים המשפיעים על יישום ותוצאות התערבות. ההרצאה תסיים בהצעת קווים מנחים לעיצוב זהות מקצועית עדכנית, אחראית ומבוססת ראיות, כבסיס להובלת שינוי קליני ומערכתי במציאות הישראלית.
בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות בעבודה עם חרדה בקרב ילדים אוטיסטים מתוך פרספקטיבה התנהגותית, לצד רגישות הולכת וגדלה להיבטים אתיים, משפחתיים וערכיים. על רקע מציאות מתמשכת של חוסר ודאות ושיבוש השגרה בישראל, חרדה הפכה למאפיין משמעותי בחיי ילדים, משפחות וצוותים חינוכיים. עבור ילדים אוטיסטים, הזקוקים לעיתים לעקביות, חזרתיות ויכולת חיזוי, מציאות זו מחדדת את הדילמות המקצועיות והאנושיות סביב התערבות, הכלה והגנה. בהרצאה נבחן דרכי התמודדות עם חרדה בגישה ההתנהגותית, על בסיס ספרות מקצועית ועדכנית, תוך שילוב דוגמאות מעשיות מעבודתי עם ילדים המראים קושי בהתמודדות עם שינוי, גירוי חדש או אברסיבי. נתמקד בהגדרות מרכזיות ובהליכים התנהגותיים שכיחים כגון עיצוב, חשיפה הדרגתית ועבודה דרך העדפות ובחירה המדגישים את השליטה של הילד. בחלקה האחרון של ההרצאה נעלה את נושא גבולות ההתערבות בעבודה עם חרדה: מתי נכון להתערב באופן אקטיבי ומתי הבחירה להקל, להמתין או להימנע היא עמדה טיפולית ראויה. נבחן את מורכבות קבלת ההחלטות בתוך המערכת המשפחתית והמסגרות החינוכיות. ההרצאה מזמינה חשיבה משותפת, רגישות והקשבה למשמעות ההתערבות עבור הילד וסביבתו. משך ההרצאה כשעה ורבע
חשוב ללמד אנשים עם מוגבלויות לבטא אירועים פרטיים כדי לפתח אצלם עצמאות, ולהבטיח את בטיחותם. תפיסות של בעיות הקשורות לבריאות עשויות להשתנות, בעוד שתיאורי תחושות עשויים להיות מדויקים יותר. בהרצאה יוצג מחקר, שמטרתו היתה לשפר את יכולת הביטוי של אנשים עם מוגבלויות בדיווח על תחושות גופניות, שיכולות להעיד על בעיה רפואית חמורה. במחקר השתתפה אישה בת 20 עם מוגבלויות. נעשה שימוש במערך רב בסיסים מעבר לתחושות, כדי להעריך את ההשפעות של הפעלת גירויים והנחיה מילולית באמצעות הליך השהיית זמן. היא למדה לציין את התחושה הגופנית בהצהרה (טאקט), ולאחר מכן ליזום מילולית את ההצהרה, עבור שלוש תחושות חדשות, ובהתייחס לאיברים בגוף. מבחינה אתית, לימוד מיומנות זו יכול להיות מאתגר עבור אנשי מקצוע, משום שהוא כרוך במגע פיזי של האנשים המודרכים. בנוסף, לימוד מיומנויות שונות של סנגור עצמי (אמירת "לא", המתנה, וכו'), עשוי להיות כרוך בחשיפה לאי נוחות זמנית. יש לשקול שיקולים אתים בהפעלת הליכים דומים.
התנהגות ההתבוננות בפני אנשים היא אחת התגובות האופרנטיות הראשונות והיא מעורבת בהכנת הבמה לכל למידה חברתית עתידית. לא רק שמעורבות חברתית חזותית נחשבת למדד חשוב לקוגניציה חברתית במדעי המוח ההתפתחותיים, אלא ש-כימותה הביא להתקדמות משמעותית בחקר כלי אבחון אוטיזם בקרב תינוקות. ברמה ההתנהגותית, התבוננות בפני אנשים מספקת לנו מידע בנוגע לפונקציה המובחנת ולערך החיזוק של גירויים חברתיים, של אנשים, של מה שהם עושים ומה שהם אומרים. קיימת הסכמה מדעית כללית כי ביסוס חוויות למידה חברתיות מוקדמות ותכופות באמצעות מעורבות חזותית הוא יעד חשוב בתוכניות התערבות לגיל הצעיר, שמטרתן לשנות את מסלול ההתפתחות של הילד ולבסס התנהגות חברתית ומילולית תחת תנאים טבעיים. בשנים האחרונות הועלתה השאלה האם לימוד קשר עין לילדים עם אוטיזם מהווה יעד חשוב ואתי. אטען כי ניתן לענות בצורה הטובה ביותר על שאלה זו על ידי הבנת התנהגות ההתבוננות בעיני אנשים והמשתנים השולטים שלה בהקשר של למידה חברתית. ההרצאה הנוכחית תספק ניתוח של הקונספט של התנהגות המבט המכוונת ליצירת מגע עם העיניים כגורם חיזוק, ודוגמאות וידאו המסבירות כיצד לבסס אותה כהתנהגות מוצעת בשרשרת חברתית מקושרת, ללא שימוש במחזקים חיצוניים לאינטראקציה, בקרב ילדים צעירים עם אוטיזם.
The behaviour of looking at people’s faces is one of the first operant responses and is implicated in setting the stage for all future social learning. Not only is visual social engagement considered an important measure of social cognition in developmental neuroscience, but its quantification has produced significant advances in the study of autism diagnostic tools in infants. At the behavioural level, looking at people’s faces provides us with information regarding the discriminative functions and reinforcing value of social stimuli, of people, of what they do and what they say. There is general scientific consensus that the establishment of early and frequent social learning experiences through visual engagement is an important objective in early intervention programmes that aim to alter a child’s developmental trajectory and to establish social and verbal behaviour under naturally occurring contingencies. In recent years, the question of whether teaching eye-contact to children with autism constitutes an important and ethical objective has been raised. I will argue that this question may be best answered by first understanding the behaviour of looking at people’s eyes and its controlling variables in the context of social learning. The current presentation will provide a conceptual analysis of the behaviour of looking to produce contact with the eyes as a reinforcer and video examples on how to establish it as offered behaviour in a social interconnected chain, without the involvement of reinforcers that are extrinsic to the interaction in young children with autism.
Learning Objectives: 1. Describe the elements of a social chain 2. Provide a behavioural analysis of the environmental contingencies that shape looking behaviour in childhood development 3. Define eye-contact as a social consequence for looking behaviour
עם פתיחת שנת הלימודים, ארגון מנתחי ההתנהגות בישראל גאים להזמין למפגש מעניין ומחדש: חשיפה של מודל ‘אימון על פי ערכים’ ליצירת אקלים חיובי ומגדל.
המרצה: יעל הרשקוביץ רובש
המפגש יתקיים בזום ביום חמישי 23.10.25 בשעות 21:30 - 20:00
תקציר:
בהרצאה יוצג מודל “אימון על פי ערכים”, מודל ייחודי שפיתחתי, המשלב עקרונות מניתוח התנהגות עם כלים מעולמות האימון, הספורט וה-ODT.
המודל מתמקד ב-4 שלבים מרכזיים:
המשתתפים יצאו עם כלים פרקטיים ליצירת אקלים כיתה חיובי ומגדל, לפיתוח שפה אחידה המחזקת תחושת שייכות, מגבירה למידה - קשב ותשומת לב ומפחיתה התנהגויות מאתגרות.